אנשים כותבים
מירב עברה חניכה מסורתית כאשת רפואה בדרך הלאקוטה, הוכשרה כמנחת קבוצות באקותרפיה ומטפלת בנשימה מעגלית, בעלת נסיון רב בליווי נשים המתמודדות עם פוסט טראומה מורכבת, יודעת להחזיק תהליך בצורה בטוחה, מקצועית ומדויקת.
השילוב שלה בין עבודה עם תמונות המים לבין נשימה מעגלית יוצר חוויה נדירה של ריפוי, נוכחות וחיבור לרגשות העמוקים שלנו, יש במירב רגישות יוצאת דופן למרחב האנרגטי, לגוף ולרגש.
המים בעבודה שלה הם שער לתנועה רגשית המאפשרת פתיחה והתרחבות מבפנים, כל מפגש איתה הוא מסע עמוק שמאפשר לאדם לפגוש את עצמו באומץ, ברכות ובהקשבה אמיתית. אני ממליץ מכל הלב על העבודה הייחודית והעמוקה שמירב דורצין מביאה לעולם.
אלעד כרמל,
"הדרך האדומה של הלב"
מה הן תמונות המים?
כשבאים אנו לקרוא בטקסט קדום יש את המבט הראשון – הפשט. על מנת להעמיק ולחשוף עוד משמעויות וחיבורים אנו נעזרים במבט שני - דרש. כך גם בתמונות המים מתאפשרת לנו הבחירה. המים הם אמנם חומר פיזי אבל תכונתם לשקף צבע וצורה שאינה שלהם הופכת אותם לנושאי תמונת סביבתם. כמו בבואתי המשתקפת כשאני מביטה במקור מים רוגע, כך עולות אליי מתמונות המים צורות המעידות על הלך רוחי. בין אם דמותי היא המשתקפת, דמות הצלמת או אינסוף העצמים במרחב, המים תמיד משקפים למי שרוצה לראות.
במבט הדרש אני נוכחת שאל נבכי נשמתי שלי אני מביטה דרך תמונות המים שתפסה מירב בעדשתה. תמונות המים הן שער ואילו נשימת המים היא כלי בעזרתו ניתן לעבור בשער. כך או אחרת המסע הוא פנימה אל תוך עצמי.
אמרי, שותפה לדרך האדומה
"תמונות סטילס כזרם תודעה":
על צילום המים של מירב וגרהוף-דורצ'ין
אורי דורצ'ין
מזה כשש שנים שמירב מצלמת מים. אבל הצילום הוא רק אספקט אחד, טכני ואסתטי במכלול המשמעויות שיש למים בעולמה של מירב. "מים-חיים" הוא מושג שמשמש אותה לעתים קרובות כשהיא מדברת על עבודתה, ובדומה להקשר המקראי שבו מופיע המושג הזה (למשל ירמיהו ב':יג') גם במקרה של מירב לא ניתן לפרום את המשמעויות הביולוגיות, האקולוגיות והרוחניות של המים אלה מאלה.
לכאורה צילום של מקווי מים היא פעולה פשוטה שכרוכה בחווייה שגרתית, רחוקה מאד מההילה ההרואית ששמורה לצילום אתרים אקזוטיים, חיות נדירות או נופים עוצרי נשימה. אכן אין שום דבר מורכב בפעולה של צילום מים. אלא שהפעולה השגרתית הזו מולידה מתוכה ייצוגים שמערערים את המובן מאליו. המים כפי שהם מופיעים בצילומים של מירב לא תמיד מזדהים ככאלה, בוודאי לא במבט ראשון. פעמים רבות הצבע, הטקסטורה, הקומפוזיצה והתנועה מחריגים את המים ממצב הצבירה הנוזלי שלהם ומציגים אותם במגוון רחב של מצבים משתנים וזאת למרות שהצילום עצמו לא עובר סינון או עיבוד כפי שקורה כמעט בכל סוג של צילום כיום.
